גליקום שיווק בע"מ נ' סטרול ואח'

פסק דין

מהי התביעה המונחת בפני?

זוהי תביעה לתשלום הסך של 661,125 ₪ נזק אשר לטענת התובעת נגרם לה בפריצה מיום 26-27.1.2000 ואשר לא כוסה על ידי חברת הבטוח.

ובמה דברים אמורים:

לטענת התובעת בכתב התביעה עוסקת התובעת מזה 13 שנים ביבוא שיווק והפצה של מוצרי מחשב ומוצרי סביבת מחשב שונים ולה שני סניפים בחיפה ובתל אביב. במועד הרלוונטי היה הסניף בתל אביב מבוטח באמצעות כלל חברה לבטוח בע"מ כאשר הציוד והתכולה מבוטחים עד לגובה הסך של 700,000 ₪ .

בליל 26-27.1.2000 ארעה פריצה ונגנב מלאי של1,211,702 ₪ בערכי כינון ובערך ריאלי 1,209,902 ₪.

הנתבעת 2 כמבטחת של התובעת הכירה בנזק ובחבות לתשלום ופיצתה את התובעת בסך של 658,813 ₪ (שהם סכום הבטוח בניכוי השתתפות עצמית).

תמצא אפוא שואל על מה מלינה התובעת והרי שולם לה כל סכום הבטוח על פי הפוליסה, ותמצא עונה כי מצאה לה התובעת לתבוע את הסוקר, הנתבע 1 שנשלח לבצע סקר מגונים בעסקה של התובעת ואת הנתבעת 2 כמי שבטחה את הנתבע 1 בפוליסה לרשלנות מקצועית ו/או לחילופין כמי שהנתבע 1 הינו שלוחה ולפיכך אחראית הי למעשיו ו/או מחדליו. וכל זאת כי לטענת התובעת בכתב התביעה כשל הנתבע 1 משלא "גילה" בעת ביקורו ביום 15.9.97 כי החיבור הטלפוני שנדרש, עם חיבור למוקד וכן חיבור דו כיווני אלחוטי שנותן גיבוי של 100% למוקד באופן שגם במקרה של חיתוך החיבור הקווי, תתקבל אזעקה במוקד אשר ישלח סייר ועל פי ההנחות שמניח ב"כ התובעת בכתב התביעה הרי שפרקי הזמן עד להגעת הסייר והזמנת המשטרה הינם כאלה שהרכוש שניתן לגנוב בהם לא יעלה על הסך של 150,000 ₪. בנסיבות אלה משלא ראה זאת הנתבע 1 התרשל בתפקידו, התוצאה הינה כי עם ניתוק החיבור הקווי לא נתקבלה התראה במוקד והגנבים פעלו ללא מפריע כשערך הסחורה שנגנב הינו כמפורט. לפיכך סבורה התובעת כי על הנתבעים לפצותה בגין ייתרת הסחורה שנגנבה ולא שולם פיצו בגינה.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת, שכן על התובעת נטל הראייה להוכיח את תביעתה. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי אין כל קשר סיבתי ו/או עובדתי בין בסקר לבין התוצאה ובוודאי שבין הסקר לבין סכום הבטוח שנתבקש על ידי התובעת ואשר בסופו של יום שולם במלואו.

לאחר שמיעת הראיות ולמקרא הסיכומים סבורתני כי תביעה זו מוטב היה לה שלא תבוא לעולם.

ואדון בדברים אחד לאחד.

סכום הבטוח : סוגיה זו הינה הסוגיה המרכזית בענייננו . כאמור אין חולקין כי סכום הבטוח שולם במלואו והשאלה שבפני הינה האם נקבע סכום הבטוח על פי בקשתה של התובעת והיא בלבד או האם נקבע הסכום על יסוד דו”ח הסוקר. היה ולא יימצא קשר סיבתי ו/או עובדתי בין הדו"ח לסכום הבטוח דינה של התביעה להדחות.

לעניין זה העיד מטעם התובעת עד אחד בלבד מר גלברג ישראל הוא עת/1.

לציין כי לעניין עריכת הבטוח אין בפי עד זה כל עדות שהינה בבחינת עדות מכלי ראשון מן הטעם כי לדבריו לא עסק כלל בעריכת הבטוח וכי כל אותה עת עסק בכך שותפו מר מיכאל זינגר וזה לא הובא לעדות בפני וכנראה שלא בכדי.

התוצאה הינה כיעלי לבחון את תהליך עריכת הבטוח על יסוד המסמכים בלבד ומהם תמצא למד כי:

ביום 26.1.97 מולאה הצעה לבטוח על ידי התובעת (נספח א לתיק המוצגים).

ב"כ התובעת אמנם ניסה להתנגד לבקשה להגישה בטענה כי לא נחתמה על ידי עת/1, אולם התנגדות זו נדחתה על ידי (לציין כי מי שחתם על ההצעה לא הובא לעדות.). מן ההצעה הינך למד כי תכולת העסק הוערכה בסך של 1,300,000 ₪ אולם נתבקש ביטוח על בסיס נזק ראשוני בסך של390,000 ₪ דהיינו 30% משווי המלאי ותו לא. בשלב זה טרם הגיע סוקר לעסקה של התובעת. משנשאל עת/1 לפשר הדברים הסביר כי הסיבה הינה כלכלית וכי בטוח על בסיס נזק ראשוני זול בשיעור ניכר מבטוח רגיל. הדברים באים לידי ביטוי הן בתצהירו והן בעדותו של עד זה שסמך ידו על המהלך העסקי של הבטוח.

התנהלות כלכלית זו ממשיכה עד לשנת 2000 .

בשנת 1998 מבוטח מלאי של 2,000,000 בבטוח פריצה נזק ראשוני בסך של 400,000 ₪.

בשנת 1999 מבוטח מלאי של 2,800,000 ₪ בסך נזק ראשוני של 500,000 ₪.